אזור יוגוסלביה היה בית לעשרות אלפי יהודים ספרדים שהגיעו לאחר גירוש ספרד. יהודים אלה נחשבים עד היום כחלוצים אשר עזרו לייסד ולהפריח את האזור היוגוסלבי, שבזמן הגעתם נחשב פריפריה נידחת ונכשלת של האימפריה העות’מאנית. הקהילות שמרו על מסורותיהן הספרדיות כארבע מאות שנים, עת פרצה מלחמת העולם השנייה.

מגורשי ספרד ליוגוסלביה

ראשוני המתיישבים הספרדים הגיעו לחיות על אדמת יוגוסלביה בשנות השלושים של המאה ה- 16. המגורשים באו ברובם דרך הטריטוריות העות’מאניות כגון סלוניקי, איסטנבול, אדירנה, וכן גם מערים איטלקיות כדוגמת ונציה, אַנְקוֹנָה ופֵּזָארוֹ. לאחריהם הגיעו קהילות אנוסים שברחו מפורטוגל וחיפשו מקום בטוח בו יוכלו לנהל חיי דת באופן גלוי ללא חשש לחייהם. קהילות אלה נחשבו כבורגניות, בקיאות בקרוא וכתוב ובעלות אמצעים כלכליים.

על-אף האיסור הדתי שחל במדינות האיסלאם, המורה כי אין לבנות בתי כנסת חדשים על אדמה מוסלמית, הסולטנים הטורקיים הוקירו את נתיניהם היהודים ולא הגבילו אותם תחת איסור זה. כך, בכל עיר/עיירה יוגוסלבית אשר התנהלו בה חיים יהודיים, התיר הנציב העות’מאני המקומי להקים בתי-כנסת ספרדיים, מה שגרם ליהודים ספרדים נוספים להגר ליוגוסלביה ואף גם יהודים מהונגריה, פולין וגרמניה.

כאשר אנו מדברים על יוגוסלביה, אנחנו למעשה מתכוונים למדינות אשר היום הן בוסניה, סרביה, קרואטיה, מקדוניה ואלבניה (ישנן גם את מדינות סלובניה, קוסובו ומונטנגרו אך מאמר זה לא יתרכז בהן). מדינות אלה טרם העידן היוגוסלבי, שחל לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918, חיו תחת משטר עות’מאני במשך 400 שנים. בשנים אלה כמעט שלא סבלו היהודים מהתפרעויות או פוגרומים מקומיים כמו יתר אזורי אירופה. ברוב המקרים העניקו העות’מאניים זכויות מרובות ליהודים, להבדיל מהנוצרים המקומיים שסבלו מאפליה מכוונת מצד השלטונות, שבנוסף כפו עליהם להיות צמיתים אנאלפביתים.

היהודים לקחו חלק במגוון רחב של עיסוקים. ביניהם סוחרים בעסקי הנדל”ן, משי, בדים, תבלינים, פירות יבשים וכ”ד. כמה מהם הקימו מנסרות ואפילו ייסדו את בתי הדפוס הראשונים ביוגוסלביה. חלקם היו חלפני כספים ומלווים בריבית, וכן גם עסקו במקצועות צווארון כחול כדוגמת נפחות, נגרות, סנדלרות, אריגה, חייטות, אמנות זכוכית וכ”ו. יש לציין שהשפה היומיומית ביניהם הייתה לדינו, כאשר חלקם דיברו בטורקית, יוונית ואיטלקית.

במשך הזמן בנו הספרדים קהילות מרשימות אותן הנהיגו גדולי הרבנים של זמנם. בין שמות הרבנים היו רבי שלמה הכהן (מהרש”ך) ורבי יוסף בן-לב (מהריב”ל) שפסיקותיהם מונהגות עד היום בעולם התורני. רבי אליעזר פָּאפּוֹ, מחבר ספר המוסר המפורסם “פלא יועץ”, רבי מאיר אנג’ל ורבי יהודה לירמה שהיו רבני קהילות ופוסקים, רבי יהודה אלקלעי – מי שנחשב למבשר הציונות המודרנית (בזמן שהותו של זה בסרביה הגיע שמעון לייב הרצל – סבו של חוזה המדינה לשמוע את קולו וחזונו על מדינת היהודים. מעט מאוחר יותר, הדפיס יעקב הרצל בנו את ספרו של אלקלעי שנקרא “גורל לה”. הספר מציג חזון של בניית בית לעם היהודי בארץ ישראל. בנימין זאב הרצל הושפע מאביו וסבו שגילו עניין רב בספרו של אלקלעי).

בחלק מן המקרים אנו שומעים על קיומם של קהילות יהודיות באזורים מסוימים ביוגוסלביה רק מזמן הגעתם של הספרדים אליו. זה מכיוון שממועד הגעתם התרבו ההתכתבויות שבין הקהילות היהודיות, תודות לרבנים הספרדים שנחשבו כסמכויות הלכה ברחבי האימפריה העות’מאנית ומסרו מכתבי תשובות לקהילות הספרדיות השונות.

שמות משפחה ספרדים נפוצים אשר הוחזקו על-ידי יהודי יוגוסלביה היו קלדרון, אֲלְבָּלָה, דנון, חגיז, אלמושנינו, ברוך, אלקלעי, פינטו, אברבנאל, פרדו, פרירה, הכהן, בן ציון, דַמָיוֹ, חמו, קמחי, קוֹנְפִינוֹ, אַלְבָחָרִי ועוד רבים אחרים.

ערב מלחמת העולם השנייה עמד מספר הספרדים במדינה על כ- 60,000 נפש בקירוב. לאחר המלחמה שרדו כמה אלפים בודדים, כאשר רובם המכריע עלו לארץ ישראל. כיום לא קיימת יותר קהילה ספרדית במדינות יוגוסלביה. כל שנותר הן אנדרטאות ושרידי בתי כנסת המנציחים את קהילות הספרדים שחיו ותרמו לכלכלת האזור במשך השנים.

 

לבדיקת זכאות לדרכון פורטוגלי אירופאי ליהודים מגורשי ספרד ליוגוסלביה וצאצאיהם – יש ליצור קשר עם המשרד

 

תודה למר יהונתן גבריאלוב על מחקר וכתיבת המאמר.

לקבלת מידע נוסף
מלאו פרטיכם בטופס

שם

דואר אלקטרוני

טלפון

הודעה

Call Now Button